כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום לפיו בתאריך 24.12.09 בשעה 13:50 נהגה הנאשמת רכב בשד' רוקח בת"א, ממזרח למערב והתקרבה לצומת עם רח' אייזיק רמבה.
אותה עת נהג רפאל דיין ברח' רוקח, ממערב למזרח, נכנס לצומת בחסות האור הירוק. הנאשמת לא צייתה לאור האדום ברמזור בכיוון נסיעתה פנתה שמאלה ושני כלי הרכב התנגשו. כתוצאה מהתאונה נחבלו הנאשמת ושני ילדיה וכן הנהג המעורב וניזוקו כלי הרכב המעורבים.
הנאשמת כפרה בהאשמה ונשמעו ראיות בתיק.
מטעם התביעה נשמעו העדים הבאים:
1. דיין רפאל - הנהג המעורב. לדבריו, עמד ברמזור ברח' רוקח במטרה לפנות שמאלה, נדלק למעורב אור ירוק ברמזור והוא החל לפנות שמאלה. פתאום ראה את רכב הנאשמת ופגע בו במרכז הכביש. כאשר, הנאשמת עוקפת את כל הרכבים האחרים שעמדו באור האדום. לאחר התאונה אמרה הנאשמת לנהג כי עברה באור אדום. בהמשך, זוג שהיו עדים למקרה במקום, מסרו לו את פרטיהם. לדברי המעורב הוא לא מכיר אותם. המעורב העיד בחקירה נגדית כי היבחן לראשונה בנאשמת ברגע הפגיעה. הוגשה תעודה רפואית לפיה נחבל המעורב.
2.
אלון תם - עד ראיה נסע על רוקח ממזרח למערב, עצר ברמזור בו דלק אור אדום, החלה תנועה מהצד השני. לדבריו, הוא עמד בצד הימני של הנתיב, כאשר רכב הנאשמת עבר בינו לבין רכב שעמד בצד שמאל שלו. רכב הנאשמת חצה את הצומת בחסות האור האדום. לדעתו, הנאשמת נסעה במהירות 60-70 קמ"ש. בחקירה נגדית אמר העד כי מיד אחרי התאונה מסר את פרטיו לנהג המונית. העד לא ראה את המשטרה במקום.
3. ליבה סיגל - עדת ראיה היתה רכובה על הקטנוע ביחד עם עד תביעה 2. לדבריה, היו על רח' רוקח לכיוון ת"א, עצרו ברמזור, כאשר ברמזור דלק אור אדום. משמאלה הגיע רכב שנכנס לצומת כאשר ברמזור דלק אור אדום. רכב שהגיע מצד שמאל התנגש ברכב הנאשמת שהוסט לכיוון גדר ההפרדה. נהג המונית ביקש מהם פרטיהם כדי להעיד במקרה הצורך. העדה טענה בבית במשפט כי במפגש שנערך בבית המשפט הם לא דיברו עם נהג המונית על התאונה. הדבר היחיד שאמרו זה את שם הרחוב. הם לא דיברו על הכיוונים. לדבריה, הנאשמת הגיעה משמאל להם כאשר היא עוקפת אותם וממשיכה בנסיעה.
4. מירון יהודה - ערך תרשים של מקום התאונה לפי העדויות שהיו בתיק.
5. מיטל דגמי - שוטרת שהגיעה למקום התאונה רשמה דו"ח פעולה, לפיו המעורב טען כי חצה את הצומת בירוק. כאשר, בכיוון נסיעת הנאשמת רכבים עמדו באדום. בעוד הנאשמת טענה כי נסעה בירוק והמעורב נסע באדום. בדו"ח רשמה שלא היו עדים לתאונה.
מטעם ההגנה העידו:
1. הנאשמת על פי עדותה בבית המשפט.
נסעה ברוקח, בנתיב השמאלי, כשהגיעה לצומת דלק הרמזור בכיוון נסיעתה בירוק. היא האטה רכבה, חלפו מס' רכבים, היא נכנסה לצומת באמצע המופע הירוק, אחריה המשיכו לנסוע עוד רכבים. לקראת סוף הצומת, היא חשה חבטה בדלת שמאל מאחור, המכונית הוסטה לכיוון גדר ההפרדה. כתוצאה מהתאונה נחבלה הנאשמת. הוגשו תעודות רפואיות שלה ושל בניה לפיהן הם נחבלו חבלות יבשות. הנאשמת, לאחר שנהדפה לגדר ההפרדה. לא יכלה לצאת מהדלת שלה, ראתה את השוטרים שהגיעו למקום וביקשה מהם עזרה בחילוצה מחוץ לרכב.
הנאשמת לא ראתה את עדי הראיה. בחקירה נגדית טענה כי ראתה את הרמזור ממרחק 20-30 מטר דולק אור ירוק ברמזור. לדבריה, היא נסעה במהירות 50 קמ"ש ואת הצומת חצתה במהירות 30-40 קמ"ש. לדברי הנאשמת היא הייתה בקשר עין עם נהג המונית לאחר שהוא פנה שמאלה והוא לא דיבר עם אף נהג קטנוע מהלך כל שהותו במקום. עמ' 14 שורה 23 לפרוטוקול. נהג המונית ציין שיש לו עדים לשוטרת והוא יכול לקרוא להם למקום.
2. מיכאל פיינברג
- בנה של הנאשמת טען כי ישב במושב הקדמי לצד אימו. הם נכנסו לצומת באור ירוק, נהג המונית פנה שמאלה ופגע ברכבם שנהדף לגדר. לפני שנכנסו לצומת הוא אינו יודע מה היה האור ברמזור. העד ראה את הנהג המעורב רק אחר שנכנסו לצומת, הוא הסתכל על הרמזור רק אחרי שנהג הרמזור החל בפניה והיה אור ירוק.
לאחר ששמעתי את הצדדים, מצאתי להרשיע את הנאשמת.
המחלוקת בתיק זה הוא לגבי האור שדלק ברמזור שעה שכלי הרכב נכנסו לצומת. לא הועלתה טענה כי הרמזור לא היה תקין. הוגש לבית המשפט תוכנית הרמזורים. מתוכנית זו ניתן ללמוד כי אין לצדדים ירוק משותף. אולם ניתן ללמוד כי לצדדים אור צהוב משותף. כאשר האור הירוק מתחלף לצהוב, בכיוון נסיעת הנאשמת. נדלק האור הצהוב בכיוון נסיעת המעורב. ולאחר שנדלק אור אדום בכיוון נסיעת הנאשמת האור בכיוון נסיעת המעורב מתחלף לאור ירוק.
המאשימה הציגה טענותיה באמצעות העד המעורב ושני עדים נוספים לעומתם טענה הנאשמת כי יש להסתמך על עדותה ועדות בנה. לטענת הנאשמת, אין לסמוך על עדויות העדים הניטראליים כיוון שעדים אלו לא מופיעים בדו"חות השוטרת שהגיעה למקום אחרי התאונה כשתי דקות. לדברי הנאשמת העדים שוחחו ביניהם בטרם הדיון והנאשם הדריך אותם.
לגבי עדות תם, ביקשה שלא לקבל עדותו כיוון שלא ראה את הצבע ברמזור ולא זכר כיצד מסר את פרטיו. עדותה של סיגל ליבה, לא היתה בטוחה בצבע הרמזור בצבע התאונה. שני העדים לא זכרו מה צבע רכבה של הנאשמת. העדה לא ידעה למקם את נהג המונית בשעת התאונה.
לגבי המעורב, הוא לא ידע למקד את כלי הרכב בשרטוט, טען כי השוטרת הגיעה לאחר זמן ממושך, דבר שאינו נכון. עדות הנאשמת ובנה לא נסתרו הן במשטרה והן בבית המשפט.
עדי הראיה עשו עלי רושם אמין. לגבי תוכן עדותם, לא התרשמתי כי מדובר בעדים שלא נכחו במקום. הנאשמת שמעה את המעורב משוחח עם העדים "בפעם הקודמת שהייתי כאן ישב נהג המונית עם שניהם ואמר להם איזה רחוב קרתה התאונה ואיפה הם צריכים להגיד שזה התרחש", עמ' 14 שורה 13 לפרוטוקול. אמירה זו מעידה על העובדה כי העדים אינם מוכרים לנהג המעורב והם נפגשו בבית המשפט לאחר התאונה ושוחחו על הדברים. לו היה קשר בין הצדדים הרי שוודאי שדבר זה לא היה נעשה בבית המשפט אלא מחוץ לכתליו.